התחלה.

אז.. הייוש.
בתור קוראת בלוגים ותיקה, הרי ברור שהפוסט הראשון צריך להיות קצר ותכליתי, כדי שאצא מגניבה (בעיני עצמי, לפחות) ואשמור על פאסון.
ובכן, פאק איט.
בתור הקוראת הראשונה, היחידה והבלעדית של הבלוג, אני אעשה מה שבא לי, לפחות עד שתהיה לי עדת מעריצים שצורחת את שמי. כן.
האמת? אין לי מושג על מה אני אכתוב. מרבית, אם לא כל הבלוגים שאני קוראת, הם בלוגי אופנה, ואני אמנם מאוד נהנית מהם, אבל אני לא מתיימרת לקרוא לבלוגי (עם מֵפיק) "בלוג אופנה"- לכן אני אפרגן לכל בעלות המקצוע והמבינות האמיתיות ואתן להן להמשיך לעסוק במלאכת הקודש שלהן.
אז מה כן? טוב, כבר ברור שפאסון לא יהיה פה, אז יאללללללללה נזרום.
נראה לי שאני מעוניינת לשמור על אלמונימיות ולשחק אותה קשה להשגה, כי בתכנון שלי, אני שופכת את הקרביים במחבוא הקטן הזה, ואולי גם מטנפת על חברים וכדומה. אז מה כן אני יכולה לספר על עצמי? בת 25 -וארבעה חודשים, גוועלד-, סטודנטית ממרכז הארץ -לא לעוד הרבה זמן, אמא'לה-, גרה עם ההורים ועובדת בעבודת סטודנט דלוחה ומביכה.
וזהו.
אשכרה זהו. אלו הם חיי.
זו למעשה הסיבה שהחלטתי להתחיל לכתוב. אני קוראת על כל בלוגריות האופנה האלה, שאמנם גם מתעסקות ברפש וסוגיות ברומו של עולם אודות יחצ"נים, תעודות עיתונאי וכאלה, אבל מכל מה שאני קוראת, עולה התחושה שהבלוג שהן כותבות תורם להן לא מעט. ואני לא מדברת על מוצרים וכדומה ששולחים להן לבדוק, ממש לא. אני מדברת על אנשים חדשים שהן מכירות ועולמות חדשים שאשכרה נפתחים בפניהן. וזה משהו שאני כלכך רוצה שיקרה לי.
איזה שינוי שיטלטל אותי ויהפוך את החיים שלי ב-180 מעלות (פלוס מינוס, לא רוצה להתחייב על זווית). אני קצת מפחדת לפתוח פה לשטן, אבל זה גם לא חייב להיות שינוי חיובי. חלילה אני לא מייחלת לאיזה מחלה או תאונה, אבל כל דבר, שיוציא אותי מהשגרה והבינוניות היום-יומיים האלה, ואולי אפילו יגרום לי להעריך מחדש את החיים. כי כרגע באמת כל מה שבא לי זה ללכת לישון ולקום.. מתישהו.